כשהדברים לא עובדים כמצופה | שיתוף אמיתי וחשוב במיוחד
את הפוסט הזה אני מתחילה עם וידוי שדורש ממני להיות אמיצה קצת,
אבל זה בדיוק מסוג הדברים שאני יודעת שחשוב שהם יאמרו, דווקא בגלל זה זה.
מוכנות?
אז ככה:
יוצא שעל פי כל המדדים של העולם התוצאתי – יש לי פודקאסט שעוד לא ממש ממריא.
אבל זה בדיוק מסוג הדברים שאני יודעת שחשוב שהם יאמרו, דווקא בגלל זה זה.
מוכנות?
אז ככה:
יוצא שעל פי כל המדדים של העולם התוצאתי – יש לי פודקאסט שעוד לא ממש ממריא.
כן כן, לי. זו שחיה שיווק ונוכחות ברשת ושיש לה כבר עשרות אלפי עוקבים בכל הפלטפורמות יחד.
ועדיין, זה המצב.
ועדיין, זה המצב.
וכן, יכולתי לעשות כל מיני דברים בנידון כמו ראיונות ושיתופי פעולה כי זה מה ש"נהוג" ועוזר לחשיפה,
אבל האמת היא שזה פשוט לא מרגיש לי נכון.
כי מה שבוער בי כרגע זה להמשיך להקליט פרקים משלי על נושאים שחשוב לי לדבר ולהציג עליהם זוויות חדשות
ואני מרגישה שלהתעלם מזה, יהיה למכור את עצמי תמורת "ויראליות", ואת זה אני לא מוכנה לעשות.
אז כן, יש לי פודקאסט מהמם בשם "העולם מחכה לך" שמיועד לנשים עצמאיות (וגם לגברים) במסע ההגשמה העסקי שלהן
שכרגע זוכה לממש אולי רבע מהפוטנציאל שיש בו ולמעשה עוד רחוק מלהיות ויראלי.
אבל רוצות לשמוע עוד משהו מפתיע?
מעבר לקצת קידום ממומן שהתחלתי עבורו השבוע (מתוך הבנה שאני רוצה לעשות יותר עבורו כי מגיע לו),
האמת שאני לא מוטרדת מזה יותר מדי.
האמת שאני לא מוטרדת מזה יותר מדי.
למה?
אני לא באמת יודעת להסביר, אבל אני פשוט ב-TRUST מלא שהוא יפרח בזמן שלו.
מן ידיעה פנימית ברורה כזו שהוא חשוב ושאני חייבת להמשיך להקליט ולהוציא אותו לאור, גם כשנראה שזה הולך לאט.
גם כשלפעמים מרוב איטיות, זה מרגיש מיותר.
גם כשלפעמים מרוב איטיות, זה מרגיש מיותר.
כי זה לא מיותר, אני יודעת. זה רק דיבור של המיינד.
ורוב הזמן אני צריכה להחזיק את הידיעה הזו בעצמי ולא אכפת לי, כי אני באמת מאמינה בי
(וכתבתי בדיוק על זה השבוע ממש כאן, זוכרות?)
אבל מדי פעם מגיעה גם תגובה כזו:
(וכתבתי בדיוק על זה השבוע ממש כאן, זוכרות?)
אבל מדי פעם מגיעה גם תגובה כזו:
שמחממת את הלב ומזכירה לי שהינה:
אני לא באמת פועלת בוואקום וגם שמה שאני מניחה בעולם שוב ושוב בעקביות, בסוף מגיע ללבבות הנכונים
אני לא באמת פועלת בוואקום וגם שמה שאני מניחה בעולם שוב ושוב בעקביות, בסוף מגיע ללבבות הנכונים
אז מה שבא לי שתיקחו מפה זה שאם יש לכן משהו בוער בבטן להביא לעולם ואתן מרגישות עמוק בפנים שיש בו תרומה חשובה –
אל תוותרו על זה רק כי זה לוקח זמן.
אל תוותרו על זה רק כי זה לוקח זמן.
ותתמידו. גם כשקשה. גם כשנראה שהדרך מתארכת ממש. תזכירו לעצמכם למה התחלתם
ותאספו את הפנינים והחיוויים שבדרך שהם סימן לכך שאתם בכיוון הנכון.
אז תודה שאתן פה! (גם המעורבות מביניכן וגם השקטות שאפילו לא יוצא לי להכיר)
ומקווה שהשיתוף הזה מחזק אתכן
ומקווה שהשיתוף הזה מחזק אתכן
ואם במקרה אתן ממאזינות הפודקאסט שלי ואפילו נהנות ממנו, אני ממש אשמח לשמוע וכך לקבל עוד דלק להמשך 🙂
ואגב את הפוסט הזה כתבתי משתי סיבות:
1. כי אחד הערכים שהכי חשובים לי בעסק זה לנרמל, להביא כנות ואותנטיות ולשמש דוגמא.
ואני באמת מקווה לחזק אתכן דרך הפוסט הזה, שמראה שגם אצלי לא הכל תמיד הולך.
ואני באמת מקווה לחזק אתכן דרך הפוסט הזה, שמראה שגם אצלי לא הכל תמיד הולך.
2. כי אני יודעת שבעוד כמה זמן כשהפודקאסט יתפוס תאוצה, יהיה לי את הפוסט הזה לחזור אליו כדי להיזכר איך הכל התחיל
ולהיווכח שוב שלהאמין בעצמי זה תמיד הכי משתלם שיש.
ולהיווכח שוב שלהאמין בעצמי זה תמיד הכי משתלם שיש.
