לאהוב את מה שיש – פוסט מיוחד לחג האהבה

לאהוב את מה שיש – פוסט מיוחד לחג האהבה

לא, זו לא התחלה של איזה ספר קיטשי ממש.
זו פשוט התחושה שהתעוררתי איתה הבוקר. כי כזו אני עכשיו, בלאהוב את מה שיש.
זה מעין סטייט אוף מיינד שאני מוצאת את עצמי מהרהרת בו בתקופה המאתגרת הזו שבין הלידה לחזרה לשגרה.
ולמרות שתמיד נדמה לנו שכל כך הרבה אין, האמת היא שכל כך הרבה כבר יש. כי בסופו של דבר זה רק עניין של הסתכלות ובעיקר הרבה תרגול על ההסתכלות הזו.

חג אהבה קצת אחרת

אז אתמול וולנטיינס פקד אותנו. חג מעניין חג האהבה הזה, שבו כולם אוהבים וזוגיים ושמחים.
האמת שמאז שהתרחבה לנו המשפחה קצת שכחתי מה זה דייט זוגי, שלא לדבר על זמן שהוא נטול ילדים שממש לא מעניין אותם שהיום זה וולנטיינס או וואט אבר.

והשנה.. איזה וולנטיינס ואיזה נעליים. החצי במילואים כבר 3 שבועות ואני עם הקטנצ'יקונים בבית, עושים שמייח. אז חשבתי שוולנטיינס הזה לא רלוונטי אלי, אני גם ככה לבד.

ואז נזכרתי שיש לי הרבה מה לאהוב גם ככה. ושיש הרבה דרכים לחגוג אהבה.
והתחלתי פשוט לכתוב לעצמי את מה שאני מגלגלת בראש כבר הרבה מאוד זמן והכנתי רשימה של כל הדברים שיש לי לאהוב, יום יום.

ורציתי להעמיק בזה ולהכין מעין רשימת-מפת דרכים שתשתמש אותי בימים שבהם אני מרגישה שמאתגר לי ועצוב ובודד (לא, המילואים האלה הרגו אותי סופית). כי רציתי שיהיה לי משהו לחזור אליו בכל פעם שאני קצת למטה. משהו שיזכיר לי את הטוב וירים אותי למעלה. משהו שיזכיר לי שהכל כבר נמצא בי וכל מה שאני צריכה לעשות זה רק צריך לעצור, להזכר, להתבונן ולהודות.

אז קצת כמו משה שירד מהר סיני (נסחפתי לגמרי אבל תזרמו איתי רגע), גם אני חזרתי מוולנטיינס עם כמה תובנות וכתבתי לעצמי רשימה שהיא מעין "עשרת הדיברות" של אהבה. אבל אהבה פשוטה, לא רומנטית או זוגית. אהבה כזו שפשוט נמצאת בי, בנו, ושאפשר ליישם בכל רגע ובכל מצב.

ואת רשימת "עשרת הדיברות" שלי, קרי רשימת הדברים שיש לי לאהוב יום יום, אני בוחרת לחלוק איתכן כאן.
ואפילו שקצת מוזר לי לחלוק משהו שהוא די אישי שלי, נדמה לי שיש סיכוי טוב שגם אתן תמצאו בה משהו. ואם לא תמצאו בה ערך, אולי זה רק יעלה לכן חיוך וגם זה מבורך.

מוזמנות לראות בכך מעין מתנה קטנה ממני אליכן לכבוד חג האהבה הבינ"ל.
בסוף אגב, מחכה מתנה קטנה נוספת..

אז הינה היא, רשימת עשרת הדברים שאני בוחרת לאהוב יום יום:

1. לאהוב את ההווה

אני בטוחה שאתן יודעות למה אני מתכוונת כשאני אומרת שיש לנו כבני אדם מן נטייה כזו להיתפס למה שעוד אין לנו.
ותראו, שאיפות זה טוב וזה גם סופר חשוב, מי כמוני יודעת. השאלה היא איפה עובר הגבול בין לשאוף לבין לרדוף. כי לרצות  כל הזמן את מה  שאין יכול להיות די מתסכל.
אז מה שאני רוצה להציע כאן לעצמי ולכן זה שלצד השאיפה למה שנשיג בעתיד, נדע גם להתבונן על כל מה שכבר השגנו. וזה המון!
הרי חיים שלמים לא הולכים ברגל. שבו עם עצמכן ותראו. יש דברים שכבר עשיתן, והעזתן והגשמתן. אז תאהבו את זה, זה כבר כאן וזה שלכן. וזה לא מובן מאליו.

2. לאהוב את השגרה

שגרה זה רע? Says who? אני אומרת: שגרה זה דבר מעולה. רק נסו להיזכר לרגע מה קורה לנו כשאנחנו לא בשגרה שלנו, איך פתאום אנחנו מגעגעים אליה כל כך. כמובן שעד אז אנחנו מרבים להתלונן עליה.. אז עשו טובה לעצמכן ובין כל העייפות והמירוץ והשחיקה היומיומית, תיזכרו שהשגרה היא בעצם דבר טוב. ושכל עוד אתן בשגרה, זה אומר שהכל מתפקד.
מצד שני, מדי פעם אל תשכחו לשבור את השגרה רק כדי לחזור אליה עייפים, שמחים וטובי לב.

3. לאהוב את התהליך

תוצאות, תוצאות, תוצאות. כולנו רוצים תוצאות ומחפשים איך להגיע אליהן הכי מהר שרק אפשר.
אבל אתן יודעות מה קורה לנו כשאנחנו מגיעות לתוצאה שרצינו? אנחנו מיד עוברות לחפש את המטרה הבאה.
כי להשיג את המטרה ולהגיע לתוצאה הרצוייה זה הכל טוב ויפה. אבל הדרך לשם היא כנראה הדבר שבאמת חשוב, והדרך הזו היא התהליך שאנחנו עוברות. והתהליך הזה הוא מה שמעצב אותנו, מה שמעשיר את ארגז הכלים שלנו והוא בסופו של דבר גם החוויה האמיתית שניקח איתנו הלאה. אז תכבדו את התהליך, תלכו בו, תעצרו להריח את הפרחים הריחניים שבדרך. זה חשוב לא פחות מלהגיע אל הפסגה.

4. לאהוב את האתגרים

משהו קרה לי בשנה האחרונה. אני, לימור הפחדנית, למדתי לאהוב אתגרים!
לא, לא אתגרים נועזים בסגנון קפיצה ללא חבל.. אבל כן, אתגרים אישיים קטנים ונחמדים. דברים שלא העזתי לפני כן ומעולם לא חשבתי שאוכל לעשות. זה התחיל כשהקמתי את העסק שלי ואמרתי כן לאחד האתגרים היותר גדולים בחיי. מאז אני בוחרת לאתגר את עצמי עוד ועוד, כל פעם קצת: לייצר דברים חדשים, להצטלם לסרטוני וידאו ולעשות לייבים, ללמוד שיווק, לעשות ספורט ולרוץ, לעזוב הכל ולעבור למקום חדש, ללדת (שוב!) למרות הבחילות, לפתוח בלוג, לכתוב מהבטן, להרשות לעצמי להיות לפעמים להיות קצת חשופה וגם לא מושלמת ועוד המון המון דוגמאות.
ותשמעו, אתגרים זה כייף לא נורמלי! בעיקר לנצח אותם.

5. לאהוב את מה שטוב

נשמע מובן מאליו אבל מנסיון, אנחנו לא עושים את זה מספיק.
מה טוב אצלכן? יאללה, לכו תאהבו אותו. הזוגיות שלכן, המשפחה שלכן, התחביבים שלכן, הכישרונות שלכן. שינה טובה, אוכל טוב, בילוי טוב. משהו קטן שהשגתן, מה שעושה לכן לחייך.
יש הרבה טוב בעולם ויש הרבה סיבות לשמוח. אז תדאגו לאהוב את מה שטוב, כמה שרק אפשר.

6. לאהוב סתם ככה

לפעמים נדמה לנו שצריך סיבה מיוחדת להפגין אהבה. אז לא, לא תמיד חייבים סיבה אמיתית ומצדיקה.
ניסיתן פעם להפתיע מישהו סתם ככה ולהראות לו שאתן אוהבות אותו? כי אני ניסיתי, לא פעם ולא פעמיים. פשוט ארזתי כמה מוצרי נייר שלי ושלחתי למי שאני אוהבת. ותשמעו, זה אדיר. מסתבר שזה כל כך קל ופשוט להעביר אהבה הלאה.

ומאז אני מוצאת שאני פשוט מייצרת לעצמי הזדמנויות לתת.
בט"ו בשבט האחרון למשל, עיצבתי באהבה שקיות הפתעה שחולקו בגן של הגדול שלי. וקצת לפני כן נתתי באהבה כמה מלוחות השנה שנותרו לי במלאי בכדי שיחולקו לנוכחים בטקס כלשהו במושב בו אני גרה.
ואתן יודעות מה גיליתי? אהבה מושכת אהבה.
אז כשמתחשק לכן לקבל אהבה, פשוט תתנו אהבה. מבטיחה לכן שזה יחזור אליכן חזרה.
נ.ב – בסוף הפוסט אני שוב נותנת משהו קטן באהבה, סתם ככה. נו טוב, קצת גם כדי שתאהבו אותי בחזרה.

7. לאהוב את הטעויות

זה לא פשוט, אני יודעת. אבל תאמינו לי, טעויות הן אוברייטד. למה לקרוא להן טעויות? בואו נקרא לזה למידה.
ניסיתי-לא עבד לי-למדתי. ואחרי שלמדתי, אני בהכרח חכמה יותר ולמודת נסיון יותר? בוודאי. אז מה רע בזה? מבחינתי, טעויות הן הדרך לצמוח.

8. לאהוב את עצמי בכל מצב

לא יכולה לומר את זה מספיק, פשוט לאהוב את עצמי.
אז ילדתי, אז מבולגן לי, אז יש מלא דברים שאני רוצה לעשות ולא מצליחה, ואני הפוכה ומפוזרת ובקושי ישנה ואני רוב היום בפיג'מה ולא זזתי מטר מתינוקי ובכלל מהרדיוס של הבית כבר כמה חודשים טובים ואני גונבת שעות עבודה פה ושם אבל בקושי מצליחה לעשות משהו ואז הבוסית הקשוחה שלי, שהיא כמובן – אני, מתעצבנת עלי ממש ו.. אוקיי, הבנתן את התמונה הכללית, נכון?
אבל היי! אני עדיין אוהבת את עצמי. אוהבת אותי ככה, גם בקשה וגם בטוב.
ואם אני שוכחת לרגע, אני משתדלת לחזור ולהזכיר לעצמי לאהוב אותי. אז הינה, אני מזכירה גם לכן.

9. לאהוב את מה שאני עושה

אז כן, זה לא סוד שאני אוהבת את מה שאני עושה. אני כל כך אוהבת להיות לימיק שאני לא יכולה להפסיק לעבוד, גם כשאני אמורה להיות בחופשת לידה. ושלא תחשבו שאין לי אתגרים וקשיים ולבטים כי תאמינו לי שיש בשפע. אבל אתן יודעות מה? אני אוהבת גם אותם!
כי אני יודעת שאני עוסקת מבחירה במה שאני הכי אוהבת לעשות. וזה עוזר לי גם עם הדברים שאני פחות אוהבת לעשות. ואיך אומר המשפט? חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל.

10. לאהוב את ה"יש" המובן מאליו

זה קצת המשך של הסעיף הראשון וגם משלים אותו ולכן סוגר לנו נפלא את הרשימה.
והכוונה היא כמובן לנטייה הטבעית שלנו כבני אדם לקחת כמובן מאליו את מה שכבר יש לנו.

אספר לכן שהתקופה הזו של אחרי לידה היא לא פשוטה עבורי.
כי זה הגוף שמשתנה וזה הבית והעסק והמשפחה שהתרחבה ובכלל כל היומיום עובר שינוי והכל בסאמטוחה אחת יחד.
וזה לנסות לעבוד אחרי לילות לבנים ולהרגיש רע שאני לא עם התינוק שלי, וזה להיות איתו ולדאוג שהעסק ידעך.
אבל אתן יודעות מה? כ-ל זה, כל הדברים האלה על כל האתגרים שבהם, הם לא מובנים מאליו.
לא ברור מאליו שיש לי משפחה משלי. לא ברור מאליו שיש לי עסק משלי. לא ברור מאליו שיש לי כל כך הרבה דברים בחיים שאני אוהבת, שבא לי להיות בכולם בו זמנית. ולראות את המובן מאליו הזה ולהוקיר אותו זה תרגול יומיומי.
אבל תאמינו לי שהוא שווה, נסו זאת.

אז מה דעתכן על הרשימה? אני ממש מקווה שאהבתן.

משהו עובר עלי

לאלה שחושבות: "וואלה, התחלקה על הראש זאתי, נהייתה לנו רוחניקית.."
אז תודה על הדאגה, נשבעת שאני בסדר ולא התחלקתי על כלום. אולי רק החליק ממני משהו…
או במילים אחרות, ילדתי. והתבגרתי עוד קצת וגם למדתי כמה דברים על הדרך.

בקיצור, רוחניקי או לא, לי זה עוזר.
כי החיים הם דרך שמזמנת לנו לא מעט אתגרים והפתעות ואתן יודעות מה, אנחנו לא כל כך יכולות להשפיע על זה.
אז על מה אנחנו כן יכולות להשפיע? על זווית ההסתכלות שלנו ועל מה שנבחר לשים את הפוקוס.
ואני מקווה שבזכות הרשימה הזו, אני ואולי גם אתן, נשים את הפוקוס שלנו על דברים טובים יותר.

ויאללה קצת קיטש ורוחניקיות ליום האהבה. סך הכל הולך טוב יחד.

מקווה שהרעפתי עליכן קצת אבקת וולנטיינס קיטשית ומשמחת!
ואם אתן בשוונג, אשמח לשמוע למה הכי התחברתן מתוך הרשימה.
אז כתבו לי כאן למטה בתגובות, מחכה לקרוא אתכן.

וולנטיינס שמח!
ממני ב❤, לימיק

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. הילה לוי , תלתלים - בלוג אופנה

    אני מבינה אותך מאוד. למרות שזאת אחת הקלישאות אבל האמהות באמת משנה, ומבינה איתה הרבה תובנות חשובות. רק אהבה!

    1. לימור פיטלסון

      וואו, ממש. האימהות הזו זה כמו מסע למידה מואץ והיא פשוט משנה ומגדילה אותך בקנה מידה מטורף. כייף שקפצת לבקר יקירה, תודה! <3

  2. נלי

    איזה פוסט כן ומרגש!!
    קודם כל שאפו לך! 3 שבועות עם בעל במילואים?? את צריכה לקבל מדליה!!
    דבר שני אני מאמינה גדולה בכך שהודיה והורה על כך הטוב שיש מביאה לנו כל דבר אחר שנבקש- וכשלא אז כנראה זה לא לטובתנו וזה פשוט לא צריך לקרות..
    המוח שלנו הוא כלי מטורף. ואבולוציונית אנחנו מתייחסים למצבים פחות נעימים כי הם מתפרשים "כסכנה" שאנחנו צריכים להתגונן מפניה, מעין אינסטינקט הישרדותי.
    ואין דבר טוב יותר מרשימות לאימון המוח כדי באמת לאהוב את מה שיש ( אחלה ספר אגב )

    1. לימור פיטלסון

      מסכימה עם כל מילה! אנחנו לגמרי צריכים לאמן יותר את שריר ההודייה, החיוביות, ההסתכלות על ה"טוב" וה"יש".. אני באמת מאמינה שזו הדרך לחיים בריאים יותר. והייתי אומרת משהו על החודש האחרון שהיה שזור מחלות וימי מילואים אבל אז אני אסתור את עצמי עם עניין ההסתכלות החיובית.. ?

כתיבת תגובה